אז מה השתנה מגיל 24, עד גיל 27:
זה נהיה רק יותר ויותר קשה לרכז את החברים מכל המקומות או התקופות לאותו מרחב וזמן:
אני לומד בעיר אחת, יש לי חברים ללימודים שלא כולם גרים בעיר הזו אפילו .
יש לי חברים מעיר המגורים ,במרחק כמה שעות נסיעה טובות .
יש לי חברים מהצבא שפזורים בכל הארץ .
יש לי חברים מהעבודה לשעבר, שגרים יחסית קרוב לעיר שבה נולדתי.
היום הולדת שלי בשלוש השנים שבהן אני לומד, נופל בתקופת מבחנים או בסוף הסימסטר, שלחוץ בגלל עבודות להגשה. לאותם חברים שזה לא נופל כבר בתוך תקופת המבחנים, אז זה השלב או הזמן להגיש עבודות גמר, או פרוייקטים .
נ.ב.-גם כעת לאחר 3 שנים, אני לא מחפש את זה שכל החגיגה תהיה נעוצה בי, שאני אהיה במרכז שלה. אין לי בעיה להיות מישהו שמקפיץ ועושה שמח בחגיגות של אחרים, העיקר שכולם יהנו.
לאחר שכבר חשבתי לא לעשות יותר מדי, מעבר ללנוח ולבלות, ולאכול ארוחת ערב נחמדה בפאב, ולדחות את הבילוי על היום הולדת ליום אחר, היו כמה אנשים שהחליטו להפתיע אותי . אחד מהם שאלתי קודם אם בא לו לצאת איתי לפאב הערב, אמר שהוא חייב לסיים עבודה להגשה ליום שני. כעת התקשר ואמר שכעת סיים לעבוד, ושישמח לצאת איתי, אבל לפאב קרוב.טוב… אמר איפה, אני מגיע, וקולט שם עוד כמה חברים מהלימודים… שהחלו לשיר היום יום הולדת.
האופטיקאי הזה לקח את שמו מהשיר "אופטיקאי מדופלם" של משינה . עם זאת, לשם הזה יש משמעות וחשיבות עבורי, מאחר שניחנתי בזווית ראייה חריגה ושונה על העולם. אותה זווית ראיה שונה , מאפשרת לראות מבעד לדברים השגרתיים ולראות את מה שברקע, ולפעמים דברים בעתיד. מקווה שתיהנו מאותה זווית ראיה שיש לי, ומהפוסטים עצמם שאני מעלה.
optikay 
להשאיר תגובה