האיש שנשאר צעיר לנצח

האיש שנשאר צעיר לנצח- סיפור שכתבתי לפני כמה וכמה שנים טובות.

קראו לו ג'ון. ג'ון סמית'.
עוד לפני שנולד,הוא יועד להיות במעקב כל ימי חייו. זה לא שהוא עשה משהו נורא, או שהוריו עשו עוול נורא שהכריח אותו להיות במעקב. הוא פשוט נולד כצאצא לשתי משפחות שכל אנשיהם מגיעים בה לגיל מופלג,אם לא נהרגים במלחמה,או תאונת דרכים. אבל יותר מזה,הסיבה שעניינה את המדענים,היא שכל בני משפחתו המבוגרים הצליחו לשמור על חיוניותם ,על יכולת העבודה שלהם,על היותם עצמאיים כמעט עד יום מותם.

קצת על ילדותו של ג'ון.

ג'ון מאז שנולד,כל שבוע נאלץ לתת מבחנה מלאה בדם. המדענים,רצו לנתח את מרכיבי הדם שלו בכל גיל,בכל שלב,לעומת אנשים נורמאליים,כדי לבדוק אם יש אצלו מרכיב ייחודי בדם,ששומר על התאים של הגוף צעירים יותר. לא פעם בטעות עצרה המשטרה את ג'ון כי חשבוהו לנרקומן,מה שגרם לחוסר נעימויות רבות כשהיה בתיכון, או בקולג'. כל פעם אמר ג'ון, עשו לי בדיקת דם כעת, הוציאו ממני דם לבדיקות,ברור שיהיו עלי סימני מחטים. כל שבוע מוציאים ממני דם,כדי לבדוק את ההרכב שלו.אחרי איזה חצי שנה,שהשוטרים לקחו מג'ון שוב דגימת דם לצורך בדיקת סמים,במשטרה התקבלה פניה מראש הממשלה,לחדול להטריד את ג'ון, כי הם מפריעים למחקר בחשיבות לאומית או אף בינלאומית. השוטרים התנצלו בפני ג'ון. ג'ון,עצמו בגלל כל הפעמים שלקחו ממנו דם,לא יכול היה לשחק או להשתתף בשיעורי ספורט כי תמיד חש חולשה,אפילו שמנות הדם שלקחו לבדיקה היו קטנות. לך תחתור בקיאק ,כשהיד כואבת מהזריקות עדיין. ככה ג'ון גדל,וגדל,עד שהגיע לקולג'. ג'ון הלך לקולג' שמומחה ברפואה, ואף ביקש להצטרף למחקר הנעשה עליו בעצם. הוא התקבל לקבוצת המחקר הזאת, וביחד עם רופאים ומומחים אחרים,ניסו למצוא מה ייחודי בדם שלו,לעומת הדם של אחרים. מצאו כל מיני הבדלים בדם שלו לעומת הדם של אחרים. ריכוזים שונים של חלבונים,הורמונים נוספים,אבל לא גילו אף הורמון שנשמר אצלו מאז הילדות,או הורמון שאולי משמר את צעירותו של ג'ון ואת חיוניותו. החוקרים,לא התייאשו,ואף לא ג'ון. ג'ון, השלים את התואר,כשעשה מחקר על השפעת הריכוזים השונים של אותו מרכיב דם על התאים של אותו בן אדם. הוא הוכיח,שככל שיש בדם יותר חלבון מסוים,ככה התאים מחדשים את עצמם יותר. אבל אצל ג'ון,התאים לא חידשו את עצמם יותר. הם פשוט נפגעו פחות עם הזמן. ככל שהתאים התחלקו,ה "טלומרים" (שהם פיסות דנ"א בקצות הכרומוזומים , שמתקצרים ככל שהתא מתחלק ,ויש קשר בינם ל"צעירות" של התאים בגוף, או להרס של התאים בגוף) פשוט בקושי מתקצרים אצלו, יחסית למספר ההתחלקויות שלהם אצל אדם אחר בגיל שלו. כמו כן,החוקרים גילו שהתאים של ג'ון פחות רגישים להרס,ויותר עמידים בפני גורמים שונים לעומת בני אדם אחרים.


ג'ון ודינה

ג'ון נשא לאישה את חברתו דינה, שהכיר בזמן לימודיהם בספסל הלימודים בכיתת הכימיה,והניצוצות עפו שם,אבל לאו דווקא מהניסויים בכימיה.
ג'ון ניסה לחקור את הנושא של הטלומרים ,ואף עשה כבר תואר שני בביולוגיה ובביוכימיה מולקולארית. כעת ג'ון הוא החוקר הראשי בתחום המחקר של ג'ון. עברו 20 שנה,ועל פניו אצל ג'ון כלום לא השתנה. אבל אישתו, דינה כבר לאחר 2 הריונות,ילדיו בני 12(לורה) ו14 מתיאס, עליה הגיל כבר עשה את שלו. יש לה קמטים על העור. לגו'ן, כלום לא משנה . הוא עדיין אוהב את דינה כמו שאהב כשהכיר אותה. אבל דינה, כמה שהיא אהבה את ג'ון, היה לה קשה מאוד עם העובדה שהיא צבעה את השיער,ועברה מתיחות פנים, ואילו ג'ון נשאר בדיוק כמו שהוא. הזמן לא השאיר עליו כתמים או צלקות. כעת ג'ון כבר בין 50,וזכרונו עדיין צלול וחד,ואילו מוחה של דינה כבר פחות חד. הוא זוכר בעל פה את כל התהליכים של התא החי,ודינה בקושי זוכרת באיזה עמוד לחפש את התהליכים בספר.היא עדין עוזרת לו לחקור את נושא ההזדקנות האיטית שלו,אך ככל שהיא חוקרת יותר,ככה היא פחות מסוגלת להיות במחיצתו. היא רואה במעבדה,בדיוק את מה שהיא רואה בחיים. ג'ון לא יזדקן,לא במהירות. יותר מזה,היא ערכה ניסוי נוסף ללא ידיעתו של ג'ון: היא לקחה קבוצת תאים נורמאליים,ותאים של ג'ון,והחדירה להם גן סרטני,שיגרום לתאים להתחלק ללא מעצורים. ככה היא חשבה שתוכל לבחון עד כמה תהליכי ההרס של תאיו של ג'ון כתוצאה מההתחלקות איטיים. לבחון מה יהיה מצבו הגופני לאחר התחלקויות שישווה את התאים לתאים שלו בגיל 90, לפחות. היא שמחה מצד אחד,אך גם הצטערה,שבגיל 90 הגיל הביולוגי של התאים, יהיה כמו של אדם בן 30. דינה לא יכלה להשלים עם זה,או עם העובדה שבעוד שהיא תזדקן ותימול,בעלה יישאר צעיר כל כך. דינה אף בדקה את מתיאס ולורה,וגילתה כי גם תאיהם פחות רגישים לנזקי חלוקת התאים מבני אדם רגילים. דינה התגרשה מבעלה,וויתרה מרצונה על הילדים. מתיאס כעת כבר בן 34 ולורה בת 32 . ג'ון עדיין מתגעגע לאישתו,והגיל החל לתת את אותותיו עליו. כבר שערו התחיל להאפיר. התאים של ג'ון לא הזדקנו, אבל ג'ון הזדקן בנפשו. החיים ללא אהובתו דינה, הם שהזקינו את ג'ון. ג'ון והילדים עדיין באים ומבקרים את דינה. דינה כבר בת 80 כעת, ג'ון נראה כמו בן 50, והילדים עדיין שומרים על המראה הצעיר כבני 20. דינה נפתרה בת 95, ג'ון כעת נראה כמו בן 50. הילדים של ג'ון כבר עזבו את הבית. הבן של ג'ון ,מתיאס למד תיאולוגיה,והלך להיות כומר באיזושהי קהילה כשהוא בן 34. לורה ,לעומתו הלכה ולמדה רפואה,וכעת היא מנתחת מוצלחת לרפואת עיניים כשגילה הוא      32,וצופים שהיא תהיה מנתחת מזהירה בתחום.

הצוואה הלא רשמית של דינה.
ג'ון,הרגיש שהוא חייב למען דינה,להשלים את המחקר שלו. הוא בדק בהיסטוריה המשפחתית,ובמשפחות אחרות שלהם יש היסטוריה של אנשים שהגיעו לגיל מופלג,וגילה את הדבר הבא:
כל מי שהייתה לו אישה או אהבה למשך כל חייו,או שהיו לו כמה אהבות, לאורך חייו, האריך ימים בהתאם לגיל הביולוגי של התאים. כל מי שלא חי עם בת זוג,וחי בבדידות יחסית, מת על אף שמבחינה ביולוגית מוחו היה חד,וצלול לחלוטין, ולא היו לו כל מחלות או הגבלות כלשהן. מסתבר,שכאשר האהבה וההנאה נמצאים,הזמן בקושי נוגע באנשים , בלי קשר לגיל הביולוגי של התאים שלהם.
ג'ון, עצמו,לאחר שהבין את תוצאות המחקר, פרסם את המחקר בשותפות עם פסיכולוג שייתן את השערתו וקביעות כפסיכולוג על הקשר שבין אושר למחלות שקשורות לגיל,לזיקנה. ג'ון קיבל את פרס הנובל למדע,ביחד עם הפסיכולוג . ג'ון הקדיש את הכסף שקיבל,במלגת לימודים לזכר אישתו. הפסיכולוג שניתח את התוצאות שג'ון גילה, ועזר לג'ון במחקר בעצם, מההיבט הפסיכולוגי, הכניס את הכסף לקרן לטובת מחקר מחלות נברסתניה (עייפות יתר וחולשה גופנית נפשיים) . ג'ון מצא לעצמו אהבה חדשה, בת 34, פסיכולוגית שהכיר כאשר נכנס להרצאה של שותפו לפרס הנובל. הפסיכולוגית אליזבת' ,לא זיהתה אותו, בגלל שנראה הרבה יותר צעיר מהגיל האמיתי שאמרו עליו, ולכן לא העלתה בדעתה בכלל שהוא ג'ון שעשה את המחקר ביחד עם הפסיכולוג,וקיבלו פרס נובל. ג'ון,לאחר 5 שנים עם אשתו השנייה,שוב חזר להיראות כבן 30. אבל השם של אישתו נשמע לג'ון מוכר. הוא חקר,וגילה שהיא נצר למשפחה שרוב אנשיה האריכו לגילאים מופלגים,ושמרו על חיוניות. מה נותר לי להגיד? ומצא מין את מינו. אם הילדים מעניינים אתכם,אז הבן שלמד תיאולוגיה עדיין משמש ככומר לקהילה שלו,והם רוצים שינהיג את הקהילה ככל שהוא יכול,וככל שהקהילה קיימת. הוא אף הרחיב את הקהילה, ועזר להרים פרויקטים חברתיים. הקהילה שלו היא הראשונה ששולחת תרומות לאזורים מוכי סופות,או אסונות טבע אחרים.הבת,היא כבר רופאה מומחית לעיניים,ומלמדת בקולג'ים או מופיעה בהם כמרצה אורחת, על אף גילה הצעיר. המשפחה מתכנסת כל יום שישי, ומתיאס ולורה מדברים ודנים עם אליזבת וג'ון על החיים. מתיאס מההיבט הדתי,אליזבת כפסיכולוגית, לורה כרופאה, וג'ון לאור הנסיון שצבר ומה שלמד בדרך אגב בחיים.
דרך אגב,נשארה למדענים שאלה אחת פתוחה ,שעליה ג'ון לא ענה, והיא בעצם: מה גורם לאותם אנשים שמאריכים מימים,שפתאום תוך שנה הם מזדקנים בכ5 עד 10 שנים?
אבל מצד שני,מי צריך מחקר מדעי כדי להבין את זה? הפסיכולוג כבר בנה תיאוריה ונתן את ההסבר המתאים.

אודות

האופטיקאי הזה לקח את שמו מהשיר "אופטיקאי מדופלם" של משינה . עם זאת, לשם הזה יש משמעות וחשיבות עבורי, מאחר שניחנתי בזווית ראייה חריגה ושונה על העולם. אותה זווית ראיה שונה , מאפשרת לראות מבעד לדברים השגרתיים ולראות את מה שברקע, ולפעמים דברים בעתיד. מקווה שתיהנו מאותה זווית ראיה שיש לי, ומהפוסטים עצמם שאני מעלה.

עם התגית:
פורסם ב-חברה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: