כנראה שרק אצלי נשאר הזיכרון של שירה בציבור בבתים פרטיים, כשכל פעם חבר אחר מארח.
אני זוכר שירים ששמעית כשהייתי בן 3-4 , מערבי השירה שהתרחשו אצל הורי בבית.
כמובן, זה לא כמו הדור לפניהם, שניגנו באקורדיאון, כינור, או חליל וליוו את השירה.
אבל זה עוד לא הדור שהיה אחריהם, שהתחיל להשתמש בשירונים, ואצלו נטבע המונח שירה בציבור.
ואין מה לדבר על הדור של היום, שיש ערוץ קריוקי בטלוויזיה, שדרכו שומעים ומכירים שירים חדשים בעיקר, ולא מכירים שירים שהופיעו ופורסמו אחרי שנות ה90. ואפילו לא מנסים לזכור את המילים בעל פה.
האם זה בגלל שלשירים ישנים, יש משמעות במילים?
נכון, חלקם היו שירים מגויסים, כמו האינטרנציונאל,בונים אנו כפר חדש, או בן השומר, או שיר הגליל (בגליל, בתל חי)
אבל יש שם שירי אהבה נפלאים לא פחות, שאם יבינו את מילותיהם הארכאיות, יבינו את קסמם. למשל: רותי (לי כל גל נושא מזכרת ) , הוא והיא על הגג, הם יצאו לשדות, ושי עוד רבים וטובים.
בכל מקרה,באמת יש הרבה שירים ישנים וטובים בעברית . חלקם זכו לחידושים שהטיבו עם הלחנים, וחלקם זכו לחידושים שאולי עשו טוב כי הביאו את אותם שירים ישנים ליותר אנשים,אבל המקור נשמע הרבה יותר טוב.
זאת לפחות דעתי.
אתם מוזמנים לשמוע ולהשוות בעצמכם :
איפה הן הבחורות, בביצוע יהורם גאון.
בביצוע מחודש של הגרובטרון
בכל מקרה, עוד כשהייתי ילד, ערבי שירה בבתים של אנשים פרטיים, לא היו במודה בדיוק,אז היום זה נראה לכם בכלל מוזר, והזוי.
האופטיקאי הזה לקח את שמו מהשיר "אופטיקאי מדופלם" של משינה . עם זאת, לשם הזה יש משמעות וחשיבות עבורי, מאחר שניחנתי בזווית ראייה חריגה ושונה על העולם. אותה זווית ראיה שונה , מאפשרת לראות מבעד לדברים השגרתיים ולראות את מה שברקע, ולפעמים דברים בעתיד. מקווה שתיהנו מאותה זווית ראיה שיש לי, ומהפוסטים עצמם שאני מעלה.
optikay 
להשאיר תגובה