אתם מכירים את ההרגשה הזו שאתם רואים מישהו שנראה לכם מוכר,
אבל אתם לא בטוחים אם זה אכן האדם שמוכר לכם או שלא?
ואז אתם מתלבטים תמיד… לגשת אליו ולשאול אותו?
הרי,אם זה לא יהיה האדם שחשבתם, זה אולי יהיה פאדיחה.
אולי בכלל יחשבו שניסיתם להתחיל איתה\ איתו.
האם לא עדיף פשוט להתעלם? הרי זה לא החבר\ ידיד הכי טוב, אלא מישהו שפגשתם,שהייתם איתו בקשר לפני שנתיים, שלוש, שש, תריסר, עשרים. אם הייתם רוצים לשמור על קשראו לחדש אותו ,הייתם מוצאים איך. במיוחד היום בעידן הפייסבוק.
אבל מצד שני, תמיד נחמד לפגוש מכרים שכאלה,ולהתעניין קצת מה עובר עליהם? איפה הם היום? מה הם עושים? זה נכון במיוחד לכאלו שהיו עליהם תוויות כמו המופרע של הכיתה\ שכבה, הגאון, החתיך, וכיוצ"ב.
מצד שני,יש אנשים שזה לא יביך אותם,אלא ישאלו או יגידו, את\ה מוכר\ת לי מאיפשהו… למדת פה ופה? ואז, או שיגלגלו שיחה, ויגידו לו שפגשו את הכפיל\ תאום שלו בעולם, או שיגידו הזכרת לי מישהו\י,אבל זה לא את\ה.
עם זאת, רובנו נעמוד, ונתלבט. רוב הסיכוי, שעד שנחליט לקחת את הסיכון, ונשאל,הם כבר ילכו. כעת, אחרי שהם הסתובבו, אין באמת טעם לצעוק אליהם,לא? או שכן?
היום, היה נדמה לי שראיתי מישהו שלמד איתי ביסודי, באיזה בית קפה.העיניים נראו זהות, אבל הוא היה עם חצי ראסטות, בעוד ביסודי היה לו שיער קצוץ, והוא היה כעת עם זקן מלא, בעוד ביסודי, אין לילדים זקן בכלל. ביסודי הוא היה שרוך,ואילו מי שראיתי היה בנוי לתלפיות.
התלבטתי,בתוכי, האם זה הוא או שלא? בסוף שאלתי אותו: אתה זה וזה? הוא שאל: מה ?! מאיפה אתה מכיר אותי? אמרתי לו שלמדנו ביסודי.אז הוא הצליח להיזכר בשם שלי. זה היה נחמד, לפגוש מישהו בגילי המופלג, שלא התחיל ללמוד, ולא יודע מה הוא רוצה ללמוד,ולא נמצא באיזה עבודה רצינית, אלא פשוט חי את החיים.
זה נורא נחמד הפגישות האלה הקצרות, כשאתה לא חייב למסור דין וחשבון, ולא אומרים לך שזה ממש לא הכיוון שציפו שתלך\כי אליו,ולא מצפים גם לשמור על קשר אח"כ.
המלצה שלי, אם יש מישהו שאתם לא בטוחים האם הוא נראה לכם מוכר, או שפגשתם אותו, תסתכלו על אזור העיניים,ועל העיניים. זה יעזור לכם הכי הרבה.זה, והבעות פנים שרכש לעצמו כילד\ נער.
להשאיר תגובה