מפתחות לזיכרונות

מכירים את זה שאתם פתאום קולטים איזה מילה פה, מילה שם,רואים איזה משהו,

ופתאום נזכרים באיזה משהו שלא הכי קשור לעניין,אבל זה איזה זיכרון שלכם, שלעיתים לא ידעתם אפילו שהיה קיים?

אני לא הולך להסביר את התופעה המעניינת הזאת, אין לי מושג למה זה קורה, מדוע דווקא פתאום כשראיתי איזה מילה מסויימת, ביטוי, זה הזכיר לי משהו אחר, שלא קשור ,או קשור אבל ממש בעקיפין.

זה לא נניח כמו שיגידו לי חושם, וישר יקפצו לי לראש ג'וחא, הרשלה האסטרופולי, אף הברון מינכאוזן, ולאחרונה הצטרף אליהם עוד ברון, סשה ברון כהן. (כולם מעין ליצני חצר שצוחקים אחרונים על עולם, כל אחד בתרבות שבה נולד).

זה לא כמו שיגידו לי גאליה (שמה הקדום של צרפת,) וישר אזכר באסטריקס ואובליקס , (האדם הקטן עם השפם הצהוב, וידידו הג'ינג'י השמנמן המגודל ) שנלחמו ברומאים.

זה לא שיגידו לי תרד, אוליב, או ברוטוס, ואזכר ישר בפופאי המלח.

 

אלה קשרים שאי אפשר להסבירם, באותה צורה פשוטה, שמתקבלים על הדעת אצל רוב האנשים.

אחד הקשרים הללו, קרה כשראיתי שפתחו פורום חדש כאן, בשם יד 2.

משום מה, זה הזכיר לי קטע ישן מזהו זה, שבו שלמה בראבא מנצח על תזמורת, ומנסה למכור את המכונית שלו.(ארבע וחצי דקות מתחילת הקטע, החלק הזה מתחיל 05:04, שיחת הפלפון הראשונה).

להלן דברי בראבא:

האלו, לא לא אתה לא מפריע , להיפך.

המודעה זה עדיין אקטואלי.

מיצובישי לנסר יד שניה מבחוץ היא נראית יפיפייה .

לא חברה, פרטי שמורה.

רדיו טייפ חדש, עיבוד מעור נחש,

מחיר מחירון, 40 אלף אחרון.

האלו?! האלו!? סגר.(05:36)

 

האלו ?! האלו?!(05:55)

הרעש מפריע, כן אני אנמיך בסדר… (פונה לתזמורת,ומסמן להחליש את הנגינה) ואומר לתזמורת: חברה אני לא שומע את עצמי, אתם לא לבד פה, קצת תרבות .

(חוזר לשיחה בפלפון): כן מה רצית?

מיצובישי יד שניה ,

מבחוץ יפיפייה.

לא חברה, כתוב, פרטי שמורה.

אדוני סליחה? שום הנחה . מה אמרת? האמא שלך !

לקהל: חוצפה כזאת של אנשים, אני לא מאמין.

 

מקווה שגם אתם נהניתם מהקטע הזה, שהמונח יד 2 משום מה הקפיץ לי אותו לראש…

אודות optikay

האופטיקאי הזה לקח את שמו מהשיר "אופטיקאי מדופלם" של משינה . עם זאת, לשם הזה יש משמעות וחשיבות עבורי, מאחר שניחנתי בזווית ראייה חריגה ושונה על העולם. אותה זווית ראיה שונה , מאפשרת לראות מבעד לדברים השגרתיים ולראות את מה שברקע, ולפעמים דברים בעתיד. מקווה שתיהנו מאותה זווית ראיה שיש לי, ומהפוסטים עצמם שאני מעלה.

‹ מענה לשאלה האם העולם לא יודע?

טורקיה והמערב ›

עם התגית: אמנות, בראבא, האופטיקאי אומר, הומור, זהו זה, זיכרונות, פורים, שליפה, תרבות
פורסם ב-מוסיקה