לפני כמה שנים, כשהייתי בכיתה י' קרה משהו ששינה את התודעה שלי.
זה לא איזה נס, לא התחלתי לראות חזיונות, לא קיבלתי כוחות על, שום דבר מהסוג הזה.
זה רק שינה את התודעה שלי בהרבה מובנים.
זה בעיקר הפך אותי מאופטימי, לאופטימי עם נסיון, לפי ווד אלן( שזו הגדרתו לפסימי).
יש יתרונות בלהיות אופטימי,(רואים ומקווים תמיד לטוב, רואים את חצי הכוס המלאה)
ויש יתרונות בלהיות פסימי.(כגודל הצפיות, גודל האכזבות,ולכן אם אין צפיות,אין הרבה אכזבות, אומרים תודה שמשהו גרוע יותר לא קרה.)
עם זאת, אני מנסה לחזור ולהיות אופטימי כמו שהייתי לפני אותו אירוע. הצלחתי בהרבה מובנים להדחיק או להתעלם\ להתעלות מעל לציניות שלי , ולצמצם את מימדיה.
עם זאת, אני לא מצליח לחזור ולהיות אופטימי באמת.
אני עדיין רואה ברוב המקרים את חצי הכוס הריקה.
איני יודע אם מדובר פה באפקט פיגמליון,שזה בעצם נבואה שמגשימה את עצמה, או בסתם חוזר מזל,אבל עד כה כמה שקיוויתי לטוב, בסופו של דבר קרה מה שהנחתי שיקרה, גם הבמישור האישי,וגם במישור הלאומי, אם אפשר לקרוא לזה כך.
אותו דבר עם הפסקת האש.
אולי אני ריאלי מידי ומקושר מידי לצד השכלי של, כדי שאוכל להיות אופטימי ולקוות שהדבר הטוב ביותר שיכול לקרות יקרה, לא יודע.
האופטיקאי הזה לקח את שמו מהשיר "אופטיקאי מדופלם" של משינה . עם זאת, לשם הזה יש משמעות וחשיבות עבורי, מאחר שניחנתי בזווית ראייה חריגה ושונה על העולם. אותה זווית ראיה שונה , מאפשרת לראות מבעד לדברים השגרתיים ולראות את מה שברקע, ולפעמים דברים בעתיד. מקווה שתיהנו מאותה זווית ראיה שיש לי, ומהפוסטים עצמם שאני מעלה.
optikay 
להשאיר תגובה