איזה יום שואה היה לי היום

יום השואה השנה, היה מעט חריג מבחינתי, מכמה סיבות:
1) זה יום השואה הראשון, שאני לא מרגיש בקיומו, למעט הצפירה.
אף סרט שקשור לשואה, לא ראיתי השנה בטלוויזיה במהלך ערב או יום השואה.
בעוד שבבית הספר, השואה זה אירוע שמתייחסים אליו ומעבר לטקס יש גם שעות מחנך לכבודו ועבורו, באוניברסיטה המשמעות היחידה שלו היא שאין בו בחנים או מבחנים, ושיש חלון של שעה או שעתיים לטקס של יום השואה. מעבר לזה, זה יום לימודים רגיל, ולפעמים גם מתקיימים עליו סיורים כפי שאני חוויתי היום, וזה לא היה סיור או טיול למוזיאון השואה, או למפגש עם ניצולים כפי שחלק אולי היו מצפים.

היציאה לסיור היתה מוקדם בבוקר,אז אתמול כשערב יום השואה כבר נכנס, הלכתי לישון, כי אחרת לא הייתי מתפקד בסיור, ולכן לא ראיתי אף סרט או תוכנית שקשורה לשואה.
תיכננו לעשות איזה טקס לזכר יום השואה מטעם הסטודנטים של הקורס,אבל אמרו לנו שבעשר כבר לא נהיה ביחד, ואי אפשר להכריח את המרצה או המתרגלים לשנות את אופי הסיור רק כדי לקיים טקס מטעם אף אחד ולכן הטקס המשותף הזה בוטל.

הסיור למזלי היה באזור מדברי, נטול רעשים או כבישים סואנים כלפי הישוב הקרוב, ולכן להפתעתי בעשר, שמענו את הצפירה.נעצרנו, עמדנו שתי דקות, ואח"כ היינו צריכים לחזור ולהמשיך בסיור הלימודי.

אחרי הסיור, פשוט הייתי מותש,אז התקלחתי זריז, הכנתי אוכל למחר והלכתי לישון לשעה או שעתיים, כי יש תוכניות למחר גם כן.

בנסיעה עצמה, רצו מספר מועט של בדיחות שואה ביחס למה שחשבתי שיהיו, אבל זה בלי ספק היה יום זיכרון לשואה ולגבורה הכי מנותק ומרוחק מכל יום שואה אחר שעברתי עד כה.

אודות

האופטיקאי הזה לקח את שמו מהשיר "אופטיקאי מדופלם" של משינה . עם זאת, לשם הזה יש משמעות וחשיבות עבורי, מאחר שניחנתי בזווית ראייה חריגה ושונה על העולם. אותה זווית ראיה שונה , מאפשרת לראות מבעד לדברים השגרתיים ולראות את מה שברקע, ולפעמים דברים בעתיד. מקווה שתיהנו מאותה זווית ראיה שיש לי, ומהפוסטים עצמם שאני מעלה.

עם התגית: , , , , ,
פורסם ב-חברה
4 תגובות ב“איזה יום שואה היה לי היום
  1. אלה הגיב:

    זה הפחד הכי גדול של המדינה שלנו.. כשאתה ילד מלמדים אותך, שתדע,
    וכשאתה מבוגר, כבר אין לאף אחד אחריות.. זה על האחריות שלך לראות בטלווזיה, ללכת לטקסים, וכ'ו.. ובעוד כמה שנים.. מי יזכור?

    כל עוד לא שוכחים..
    עמדתם בצפירה.. זה חשוב מאוד.

    האכזריות של אנשים.. כשהייתי ילדה היה לי קשה יותר להבין את זה. קשה לקבל את זה. התהפכה לי הבטן שבוע לפני ושבוע אחרי יום השואה, בערך..
    והיום.? היום קצת יותר קל לקלוט שאכזריות של אנשים חוצה גבולות…
    כמה נורא.

  2. optikay הגיב:

    כן, המיוחד כששומעים בחדשות על :
    בן רצח את הוריו ומאשים את אחיו התאום ברצח.
    האדישות של האנשים כאשר רואים אישה בחוף הים של ת"א שמקיימת סקס בזה אחרי זה עם נערים בני 16 במשך ככל הנראה 3 שעות, והמשטרה אדישה ולא מגיעה או לא מתערבת בנעשה למרות שיחות שהגיעו פניות בעניין, וכרגע זה לא משנה האם היה משהו לא חוקי בהתנהלות של הנערים או של האישה או שלא.
    זה אותה אדישות, שבסופו של דבר גרמה למוות של סגן הילה בצלאלי בחזרות לטקס יום הזיכרון בהר הרצל.

  3. 1uckyhunch הגיב:

    זה לא אדישות, קאי. זאת אטימות שמקורה בבורות:
    – המרצים מארגני הסיור לא מבינים את החשיבות והרלוונטיות של קיום טקס יום השואה – לא מבחינה פדגוגית ולא מבחינה כלשהי, ולכן לא יכלו למצוא סיבה כלשהי להצדקת השנוי המתבקש בתוכניותיהם כדי לאפשר הטקס הקצר שביקשתם לערוך.
    -ההורים שהיו בהרכב משפחתי מלא לא הרחק מהתרחשות האונס הקבוצתי על חוף בוגרשוב לא מבינים כנראה גם עכשיו שחוסר התגובה האדיש שלהם הפך את ילדיהם לקורבנות בכך שנחשפו להתבהמות וביזוי כבוד אדם של השותפים למעשה ושל הוריהם, בעצם חוסר ההתייחסות שלהם – המעניק לגיטימציה אוטומטית להתנהגות כזאת.
    וזאת גם לא אדישות כשאדם לא מבין (כל הגברים שדיברתי איתם במציאות, מלבד אחד) למה אני מתעקשת שזה אונס קבוצתי, ואילו אני לא מבינה איך לא רואים ההקבלה הפשוטה: גם אם א' ביקש מב' שיכה אותו, א' הוא מוכה וב' הוא המכה, והמעשה הוא אלים. מה שקרה שם משפיל ומבזה את האשה, את שותפיה למעשה/ים ואת כל מי שהיה נוכח וראה ושמע את זה שלא ברצונו (כולל המלצרים המזועזעים מהמסעדה השכנה ועוד עוד). זה אונס קבוצתי בהרבה יותר ממובן אחד.

  4. optikay הגיב:

    חלקית אני מסכים איתך, וחלקית לא.
    בחקירה במשטרה, האישה אמרה שהיא זו שיזמה, וגם אם היתה שיכורה, נערים בני ה16 ככל הנראה לא שמו לב, או לא אמורים לזהות מנסיון אישה שיכורה. האישה גם בחקירה לא באה בטענות לנערים שהיו איתה. הדבר היחידי שהאישה חושבת או מסכימה שזה לא היה בסדר, זה שזה נעשה בפומבי, וקרוב כל כך לאנשים אחרים שהיו על החוף, אם כי לטענתה זה לא היה כל כך קרוב.

    אני אישית חושב שהאישה לא בסדר, אם זה מה שהיא חושבת, ושבמעשיה והתנהגותה היא גרמה סבל לאחרים, אבל זה במעשה מגונה בפומבי,ולא אונס.‬

    אני חושב שיש גבול ממש דק, ושבעצם רק לאור העובדה שהאישה היא זו שאומרת שהנערים לא אנסו ולא ניצלו אותה, ושהכל היה מרצונה,אז זה לא אונס. הרי זכותה של אישה על הגוף שלה, ואלילולי זה היה במקום ציבורי, לא היתה מהומה כל כך רבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: