הייתי באניברסיטה כל היום בקצה השני של הארץ, באמת., רק בשש בערב, שמעתי על איזו שריפה שפרצה בכרמל. לא שמעתי שום חדשות. הגעתי לתחנת הרכבת. שמעתי שמועות,שהאש מתפשטת לכיוון כביש 4, ויתכן שבגללה יפסיקו את תנועת הרכבת.
אני לא הייתי בבית כבר 3 שבועות, היו לי בחנים בימי שישי שנגמרו מאוחר אז לא יכולתי כבר לחזור לצפון, מת לפגוש את המשפחה, מת להיפגש עם חבים של ראיתי עוד יותר הרבה זמן למעט מצלמת אינטרנט, ודווקא כעת יש שרפה!? מרפי עד כדי כך שונא אותי?!
אבל לאט לאט, משיחות עם אנשים ברכבת, אני מתחיל לקלוט שהאש החריבה את כל בית אורן. משם, החלה להתפשט לכיוון טירת הכרמל.אני מתחיל להפנים שיכול להיות,שהיום בכלל לא אגיע הביתה.
אני מרגיש שזה ענין של זמן. מה יקרה קודם: האש תמשיך להתפשט,ותתקרב לפסי הרכבת מספיק כדי שיהיה מסוכן שהרכבת תעבור בגלל העשן,ואולי החום מהלהבות,או שהרכבת תספיק לעבור קודם.
זה באמת היה ברכבת תחושה של חמ"ל… כל מידע הכי קטן שמישהו קלט או ידע , הוא שיתף בו,ולאט לאט בנינו תמונה.
אני באותו רגע חשבתי: לפני שניה חשבתי שהיה לי יום ממש גרוע, כי טעיתי בכמה סעיפים בבוחן שעשיתי היום. אח"כ פספסתי את הרכבת בדקה, הגעתי לרציף והיא כבר נסעה.אח"כ אני בא להוציא כסף, וזה הכספומט השני שניסיתי היום,שלא פעיל זמנית.
ופתאום, אני מבין שיש ישוב שלם,שבתיהם נהרסו בשריפה, שיש 40 אנשים, קורס שלם של כוחות הביטחון, שככל הנראה נחנקו למוות ונשרפו. מחזור שלם, שאיש ממנו לא סיים, כי מת בעת מילוי תפקידו.זה לדעתי אחד הדברים הכי נוראיים,אבל הכי נוראי זה עבור המשפחות והחברים של אותם 40 סוהרים.
פתאום קלטתי שבמשך 12 שעות כבר כבאים נאבקים באש בלי ציוד ואמצעים מספיקים, אבל הם עדיין נשארים שם,מול חזקה, ומול פיח, וציוד חסר,אבל הם לא נסוגים. הם לא בורחים. הם נשארים, שעות על גבי שעות, בנסיון למנוע מהאש להתפשט, ועם כל שינוי הכי קטן בכיוון הרוח, צריכים להתחיל הכל מחדש.
ציוד של כבאים כולל: מערכת נשימה פתוחה, שיכולה לספר להם חמצן. מגפיים שיבודו את החום של הקרקע מהם. מכנסיים עם שלייקס, ומעיל מחומר מבודד חום. החומר הזה הוא מבודד חום, אבל גם בלי חום של אש, מתחילים להזיע עם הציוד לאחר דקה של הליכה.
הם ניצבים מול שריפה בגובה של כמה מטרים, וברוחב עצום,ומנסים למנוע ממנה להתפשט, שעות על גבי שעות.נכנס להם פיח לצווארון מהאש, והם מזיעים בבגדים, יש להם אדים במסיכה של החמצן, עוד מיכל נגמר ועוד אחד, והם לא מצליחים לכבות או להשתלט על האש,לא בגלל עבודה לא נכונה,אלא בגלל חוסר באמצעים. הם מסכנים את החיים שלהם, פי כמה, ולא נסוגים. תחשבו על זה שרק לעמוד ליד האש, עם מים ולנסות לקר ולמנוע מאזור סמוך להישרף, הם כבר מרגישים כאילו רצו 8 ק"מ לפחות.
זה נכון, שזה התפקיד שלהם,ולכן משלמים להם משכורת,אבל לנסות לעשות עבודה שעם ציוד טוב יותר, אתם יודעים שאפשר היה לסיים תוך שליש מהזמן או פחות, זה מתיש. לא רק פיזית, אלא גם מנטלית.
זה נכון, שמי שאיבד את הביית או שביתו ניזוק בבית אורן,יקבל פיצוי. אבל תחשבו על זה שעד שהבית לא ישוקם, מבחינת פינוי כל מה שנשרף\ נחרך, שיקום מלא של מערכת החשמל שקרסה, יתכן צינורות מים שנמסו אפילו,תרידים חלונות דלתות, ומעל להכל, ניקוי ואיוורור של הבית מהריח של השריפה. אם הבית כולו נשרף,יתכן שיהיה יותר פשוט לבנות אותו מחדש.זה בלי לדבר על התכולה של הביית: כל הבגדים, תכשיטים, הכל או הרוב הלך. אבל כל זה זה עניין של זמן וכסף. אבל מה עם מזכרת או דברים שהיה להם ערך סנטימנטלי? מה עם העובדה, שילדים מבית אורן,לא יכולים לגור בחופש בבית, או להיפגש עם השכנים, כי כל אחד עבר לגור זמנית במקום אחר?
תחשבו גם לא רק על הנזק לתושבים שנפגעו ישירות,אלא הנזק לבעלי החיים ברכס הזה של הכרמל. מילא שאנשים לא יהנו מהנוף בשמורת בצת שנשרפה, או ברכס הזה של הכרמל, או לטייל מהאוניברסיטה לטירת הכרמל, אבל מה עם כל בעלי החיים,שמול אש כזו,גם להם לא היה לאן לברוח? נכון, זה פחות נוראי מהאובדן של החיים, אבל תחשבו כמה מן יקח ליער, בינתיים 10,000 דונם שעלו באש, לשקם את עצמו.
עוד משהו נוראי, זה שהכבאים עצמם יודעים של יוכלו להשתלט על זה בלילה, שזה למעלה מכוחותיהם . הם עושים את הכי טוב,אבל יודעים שזה לא מספיק, ושרק עם עזרה ממדינות אחרות, יהיה אפשר להתגבר על האש. לקבל סיוע ממדינות אחרות זה לא הבעיה, הבעיה היתה חוסר המוכנות והמחסור שאיתו התחילו כוחות הכבאות להתמודד עם השריפה הזו. המקרה הדומה האחרון שאני זוכר ,שבו היה חסר ציוד זה היה לצה"ל במלחמת לבנון השניה, ומאז הפיקו לקחים ושיו אתההערכות והמוכנות שלו בחירום. אני מקוה שישנו את המוכנות וההיערכות של מכבי האש בשיגרה, או לפחות את המלאי הציוד.
אבל אי אפשר בלי נקודת האור בכל הסיפור הזה,ולא ,אני לא מתכוון לתאורה מהאש הגבוהה, שבנסיעה ברכבת נראתה כמו נחל של אש, או מגמה שמתקדמת ומאכלת את העומד בדרכה, אלא כמובן כל האזרחים שנרתמו והציעו סיוע: בעלי צימרים, ישובים שמוכנים לקלוט ולארח משפחות, ואף מפעל כי"ל שהציע את ציוד הכיבוי שלו על מנת להלחם באש.
אני משתתף בצער של המשפחות של 40 ההרוגים משירות הביטחון, ושולח מכאן ברכת החלמה מהירה לכל הפצועים.
לילה טוב, לכל הקוראים.
האופטיקאי הזה לקח את שמו מהשיר "אופטיקאי מדופלם" של משינה . עם זאת, לשם הזה יש משמעות וחשיבות עבורי, מאחר שניחנתי בזווית ראייה חריגה ושונה על העולם. אותה זווית ראיה שונה , מאפשרת לראות מבעד לדברים השגרתיים ולראות את מה שברקע, ולפעמים דברים בעתיד. מקווה שתיהנו מאותה זווית ראיה שיש לי, ומהפוסטים עצמם שאני מעלה.
optikay 
[…] → אסון לאומי ממימד אישי פוסט על צב ← […]
[…] כבר עשה זאת, במקום הטבעי לדברים כאלה: בבלוג שלו. לא לכולם יש בלוג – שירשור זה מיועד לכל נטולי […]