על צעירות בצבא

בצה"ל החליטו לפני כמה שנים , שצריך ליצור יחידות לפי שנתונים של מחזורי גיוס, כדי למנוע מצב שבו בחור ממחזור גיוס מאוחר יחסית, מקבל יחס משפיל מסמלים או סמ"רים, או לוחמים וותיקים ממנו ביחידה.

מעבר ליחס המשפיל בצורת הדיבור, כמו נניח שרב"ט לא יכול לדבר עם סמ"ר אלא צריך לדבר אל סמל,והסמל יעביר את הדברים לסמ"ר, זה היה בא לידי ביטוי בחלוקת התפקידים והתורנויות.

זה נשמע הגיוני, נכון? למה שהתורנות על נקיון השירותים תיפול על 5 חבר'ה חדשים שהצטרפו ליחידה וותיקה מהם?

בפועל, מה שיצירת יחידות לפי מחזורי גיוס עשתה, זה גרם לזה שכעת יש פלוגה שלמה שהם בני אותו מחזור גיוס. זה נכון שיש יותר אנשים שיעשו תורנויות של שמירות,אבל היחידות וותיקות עושות פחות כוננויות של שמירות או בחד"א, אז בפועל מספר הכוננויות של הבחורים החדשים נשאר זהה.

אני הייתי ביחידה קרבית שאי אפשר שתתפקד כאשר כל לוחמיה הם חדשים שרק סיימו את הקורס.

אחרת היה חסר לכולם נסיון נרכש, שדרוש על מנת לטפל בבעיות ביעילות ובמהירות. הנסיון הזה עובר רק כאשר לוחם וותיק עובד בצמוד ללוחם חדש באותו מקצוע ומטפלים ביחד בתקלות או בתחזוקה של המערכת.

אי לכך, זכיתי לראות מה היחס של לוחמים ותיקים ללוחמים חדשים ביחידה מעורבת:

נכון, לא כולם הסבירו פנים לחבר'ה החדשים, אבל רק החבר'ה הממש ותיקים כשהגעתי ליחידה היו גועליים לחדשים.הם היו סבורים: קודם כל שהלוחם החדש יוכיח את עצמו,מה שהוא שווה, ואח"כ ניתן לו כבוד לפי ערכו.

רובם השתחררו כחודש עד שלשה מהרגע שהגעתי ליחידה המעורבת, ומשם ככל שהחברה' התחלפו, ככה היחס לחדשים היה יותר ויותר מסביר פנים, כי זכרו כמה הם לא אהבו את הוותיקים של היחידה שהיו גועליים אליהם,ולא רצו לתת לאחרים את אותו יחס נבזי.

איך זה בא לידי ביטוי: יש שני אנשים שהתפקיד שלהם הוא להביא את האוכל לחדר האוכל. ברור שבחור חדש, שלא עשה את המטלה הזאת ,( כן, היא מוטלת על הצעירים, והיותר וותיק מהם בד"כ זוכה בחדר האוכל הפחות עמוס ופחות בעייתי)  יתפקד לא משהו,וישכח להביא  מלא דברים. דרך אחת, היא אחרי שהוא מגיע לחדר האוכל,לצעוק אליו את כל מה שהוא שכח, וזו הייתה הדרך היותר נבזית, שמטרטרת את אותו אחד הלוך וחזור 3-4 פעמים סתם.  הדרך השנייה, הייתה לאמר לו תחזור למטבח, ביקשנו מהם שיכינו לך כל מה שחסר,אז רק תביא את זה.

ברור שאותו אחד שמביא את האוכל, מתחיל לאכול מאוחר יותר, אז חבר'ה לא נבזיים, שומרים לאותו אחד מנה מכובדת בחדר האוכל,ושומרים לו מקום בשולחן. הנבזיים היו שולחים אותו שיאכל במטבח.

בני המחזור שלי מהטירונות, השתבצנו לקורסים שונים, והגענו ליחידה במועדים שונים. עם זאת, אמרנו אחד לשני שלא משנה מה, נשתדל לא להיות גועליים לחבר'ה החדשים.

עמדנו בהבטחה הזאת לעצמנו,וכלפי החבר'ה החדשים.

יש תפקיד של אחד שאחראי ליום אחד על הלו"ז ביחידה,ועל הסדר והנקיון. החבר'ה שאמורים לבצע את הסדר והנקיון השוטף, שהיינו אמונים אליהם, לא קיבלו כמעט עונשים על איחורים או אי ביצוע המשימה,אלא תמיד נתנו להם הזדמנות שניה ולעיתים שלישית.

אח"כ, כשחלק מהם הגיעו לתפקיד הזה בעצמם, הם אמרו : אנחנו לא מבינים אך נמנעתם מלתת לנו עונשים כל הזמן הזה. עשינו לכם את המוות,וכעת אנחנו רואים עד כמה.

אמרנו להם: טוב, כעת אנחנו מעוניינים לבקש מכם דבר אחד קטן: לנסות ולתת לאותם חב'רה את אותו יחס שקיבלתם מאיתנו.

ככה, כל מחזור נתן יחס קצת טוב יותר מהמחזור שלפניו,ותוך שנה וחצי כבר היה הבדל עצום ביחס של חיילים וותיקים ביחידה לחיילים הטריים, שרק יצאו מהקורס.

גם הגענו למצב שלא היה לנו עציצים , חיילים וותיקים שלא עושים כלום במסדר הנקיון.

החיילים הוותיקים לקחו על עצמם לעזור לחיילים החדשים,ולימדו אותם בזמן מסדר הנקיון, נהלים שחשובים להסמכות של החדשים בעתיד.

אני לא יודע מה המצב כעת ביחידה מאז שהתשתחררתי, אני מקווה שעדיין אין משחקי כבוד או פז"ם בין חיילים ותיקים לחדשים.

אז אולי זו רק יחידה אחת, אבל זה מראה את כל היופי בזה שחיילים וותיקים וחדשים משרתים יחד באותה יחידה, בלי הפרדה לפי מחזורים.

ללוחמים וותיקים יש את הזכות לדרוש איזשהו כבוד מחייל חדש, כי עברו חוויות וצברו נסיון שהוא לא צבר,אבל יש לשים גבול חד וברור על איך לדרוש את הכבוד הזה.

איני רואה במכות או טקסי חניכה משפילים, כצורה לגיטימית לקבל או לתת כבוד.

כל הכבוד לכם!

איני רואה בכל פעולה משפילה שהיא צורה לגיטימית לקבל או לתת. דרגות הן דבר שמחייב התייחסות הקבועה בחוק הצבאי, לא יותר מזה – בניגוד למה שנדמה לכמה חיילים ותיקים… ויראת כבוד הוא משהו שניתן לרכוש במאמץ, צריך להיות ראויים לה – לא ניתן לחייב בה.

גם אם אדם התנסה ביותר מאחר – אין שום סיבה לאף אדם בעולם לשנות יחסו אליו בשל כך, כל זמן שאינו מוכיח שלמד משהו ממה שהתנסה בו, כל זמן שאינו מראה מה עשה עם הנסיון הזה.

ממ האמת שאצלנו אין כל כך את הדיסטנס הזה.

אצלנו כל החוגרים עושים את אותם התורנויות פחות או יותר.

אני חושבת שזה יותר טוב.

ממילא יש הרבה תורניות, ובהרבה מקומות יוצא שבמקום שהחדשים ילמדו וישתלבו בבסיס- הם עסוקים בלמלא אחר תורניות.

אני חושבת שהכל תלוי בבן אדם- אדם שרוצה להתחמק מתורנויות יעשה את זה בכל הזדמנות גם אם הוא ותיק וגם אם הוא חדש. לעומת זאת, יש את האנשים שיעזרו תמיד. הלוואי והיו יותר מהסוג השני.

סהרורית – זה לא דיסטנס, כי מה שקורה זה שהוותיקים ביותר, בעלי הכי הרבה נסיון הם אלו שמלמדים את החבר'ה החדשים את הידע שעליהם לדעת להסמכות השונות,ולפני מבחני השלב. החבר'ה שבין לבין, עסוקים במטלות שונות,ויש להם פחות זמן ללמד, ופחות נסיון,ופחות ידע בד"כ.

מטבע הדברים,לחבר'ה חדשים נוח יותר להתחבר לחברה מהמחזור שלהם, כי יש להם אותן מטלות,ואותו לוח זמנים,ועוברים חוויות דומות. החבר'ה היותר וותיקים, מגובשים עם בני מחזורם,ואין להם בעיה להתחבר לחדשים,אבל החדשים מרגישים קרוב יותר למי שהגיע איתם ליחידה.

אודות

האופטיקאי הזה לקח את שמו מהשיר "אופטיקאי מדופלם" של משינה . עם זאת, לשם הזה יש משמעות וחשיבות עבורי, מאחר שניחנתי בזווית ראייה חריגה ושונה על העולם. אותה זווית ראיה שונה , מאפשרת לראות מבעד לדברים השגרתיים ולראות את מה שברקע, ולפעמים דברים בעתיד. מקווה שתיהנו מאותה זווית ראיה שיש לי, ומהפוסטים עצמם שאני מעלה.

עם התגית: , , , , , , , , , , ,
פורסם ב-חברה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: