רבים יודעים שישנן כמה סוגיות בפוליטיקה האיראנית בעלות השפעה מכרעת על ישראל. למשל: סוגיית הגרעין האיראני. למשל: הסוגייה של הכחשת השואה,על ידי אחמדינג'אד, במיוחד כשמטרתו הגלויה בצעד זה הוא לערער את הבסיס שעליו הוקמה מדינת ישראל,וזה אחת הסיבות להכרה הבין לאומית באו"ם ב1947 לזכות של מדינת ישראל לקום. למשל: סוגיית חוסר ההסכמה של איראן, עם קיום מדינת ישראל. מבחינה דתית, (איראן היא מדינת הלכה שיעית), איראן לא יכולה לסבול ריבונות שאינה מוסלמית, בארצות האיסלאם, שזה מבחינתם מאפדניסטן,פקיסטן במזרח, ועד למרוקו במערב. לכן, איראן לא מוכנה להשלים עם קיום מדינת ישראל, במיוחד שכמדינת ישראל מחזיקה בבעלות על ירושליים, אלקוץ, הקדושה,אחת משלושת ערי הפולחן הכי חשובות למוסלמים בעולם (לצד מכה, ואלמדינה). גם המועמדים הרפורמים,לא מוכירים בקיום השואה, הם פשוט אומרים שזה לא אינטרס של איראן לבדוק מה היה באירופה, ולכן לא יכנסו על זה לדיון. כלל המועמדים,לא יכולים להסכים עם ישראל כמדינה יהודית. הם פשוט מציעים מפקד אוכלוסין בין צאצאי כל האנשים שחיו בארץ עד 1917 בערך,והכרעה של אזרחי פלסטין המקורית,לגבי האם הארץ תהיה יהודית,או ערבית. כמובן שבתנאים האלה, היהודים לא יקבלו ריבונות על א"י. עם זאת, ישנם כמה דברים שמשותפים: השבוע, הן בפוליטיקה הישראלית והן בפוליטיקה האיראנית, כללי המשחק נשברו. אפשר לבוא ולאמר שבאיראן אין בדיוק דמוקרטיה,כי כולם בעד השארת המנהיג העליון שהוא פוסק דתי, ולא נבחר,ובידיו הסמכות לשנות את יחסי החוץ, אבל מצד שני אפשר לבוא שבארץ אין דמוקרטיה אמיתית, כי רוב ההבחות של המפלגות לציבור בוחריהן, נשכחות בעת ההצבעות שחשובות להשארת הקואליציה שלמה. (ברית הזוגיות וישראל ביתנו כדוגמא ). באיראן, היו מהומות שבאו לשבור את כללי המשחק,ובאו לשבור את הכרזת אחמדינג'אד שניצח בבחירות, בעיקר מצד תומכי חתאמי. בארץ, היתה שבירה של כללי המשחק, כאשר האופוזיציה לא השתתפה בהצבעות,ולא לקחה חלק בדיונים,אלא יצאה מהמליאה. חלק חשוב בדמוקרטיה, זה האופוזיציה, שנלחמת על עקרונותה, ואף מצליחה לשנות מדיניות ממשלתית לעיתים. תחשבו מה היה קורה בעולם הספורט,אם שחקני כדורגל וכדורסל היו משחקים על אותו מגרש,וכל אחד היה מצפה מהשני להתנהג לפי כלליו, ולפי זה מודד את הניצחון? זה אבסורד,לא? זה מה שקורה כשאין כללי משחק. גם בעולם הוירטואלי, כללי המשחק הם חשובים לא פחות. בלי הגדרה של כללי משחק, ובעיקר איך מתנהגים בצורה הולמת כשיש ויכוח על משהו עקרוני,או פחות עקרוני, נקבל כאוס. זה לא משנה אם זה ויכוח בין שני חברי קהילה,שני מנהלי פורומים,שני מנהלי קהילות,או אנשים בעלי מעמד שונה במערכת בתוך אותה קהילה, או משתי קהילות שונות. חלק מכללי המשחק הללו, זה התקנון של כל אתר ווירטואלי. החלק האחר, זה התקנון של כל קהילה וקהילה,והגדרת סמכויות של אנשים שונים בעולם הווירטואלי. חלק אחרון, שחשוב לא פחות, זה לדעת שלא חייבים להגיע להסכמה. גם אי הסכמה על נושא מסויים, זה הסכמה. אסיים את הפוסט הזה בשיר, שכתב יהודה עמיחי: המקום בו אנו צודקים מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב. המקום שבו אנו צודקים הוא קשה ורמוס כמו חצר. אבל ספקות ואהבות עושים את העולם לתחוח כמו חפרפרת, כמו חריש. ולחישה תשמע במקום שבו היה הבית אשר נחרב.
האופטיקאי הזה לקח את שמו מהשיר "אופטיקאי מדופלם" של משינה . עם זאת, לשם הזה יש משמעות וחשיבות עבורי, מאחר שניחנתי בזווית ראייה חריגה ושונה על העולם. אותה זווית ראיה שונה , מאפשרת לראות מבעד לדברים השגרתיים ולראות את מה שברקע, ולפעמים דברים בעתיד. מקווה שתיהנו מאותה זווית ראיה שיש לי, ומהפוסטים עצמם שאני מעלה.
optikay 
להשאיר תגובה